תפריט
רונלי, בעלת סטודיו למיתוג ועיצוב גרפי, עוסקת בעיצוב ויצירה כבר מעל ל-25 שנים מתוך תשוקה ואהבה ליופי ואסתטיקה, מלווה עסקים בתהליכי מיתוג, תכנון ועיצוב אריזות, חומרים שיווקיים, קטלוגים ועוד.
את היצירה ״הלב״ היא יצרה עבור תערוכה שהוקמה בעקבות המלחמה שפרצה ב-7.10.
״נקרע לי הלב״ ביטוי שאנחנו משתמשים בו בכדי להמחיש עצב גדול הביטוי הפך למציאות כשבשבוע הראשון של ה-7.10 לאחר הטבח הנוראי, קצינת נפגעים שהייתה בכמות בלתי נתפסת של לוויות הגיעה לבית החולים עם קרע בלב – והביטוי הפך למוחשי לאחר שכולנו כעם חווינו שבר לב גדול מאוד, וכל ידיעה חדשה העצימה את השבר.
בתמונת הניצחון שלי אני מתארת לב קרוע, שהתחיל להיווצר עם הקרע הגדול שנוצר בחברה שלנו, בעם שלנו, עוד לפני ה-7.10, ואז הקרע הפך לשבר עם הטבח הנורא הבלתי נתפס!
הלב הקרוע, תפור בחוט אדום שמסמל המון דברים – דם ומזל טוב. מתוך הלב בוקע אור יהודי.
הפרפרים מסמלים את החופש שלנו, את החופש של החטופים ששבו לביתם, החופש מהפחד – כאשר אנחנו מצליחים למוטט את האוייב והוא אינו עוד!
המיצב נוצר בבינה מלאכותית AI יחד עם עיבוד ידני של האמנית. משולב בד קנווס, תפירה בחוט אדם, תאורת לד | גודל היצירה 100/70
ינואר 2024
בסיום לימודי התואר הראשון במהלך הסטאז׳ בהוראה, רונלי השתתפה בתחרות כרזות בנושא ״מיהו מורה״ וזכתה במקום הראשון עם הכרזה ״סוג א׳״.
בכרזה מתקיים דימוי של המורה כמגבת סופגת. המורה סופג את יחס התלמיד, יחס ההורים, יחס המערכת, ובה בעת עליו לחנך את הילד וליצור עבורו עתיד טוב. כל אדם הבוחר להיות מורה הוא סוג א׳, בהיותו מקיים 100% מעצמו אשר נחלק לתוך ערכים, סבלנות, אהבה, סמכות, למידה והערכה. כמו כל מגבת, גם במגבת זו ישנן ״הוראות שימוש״ מדוייקות. הדימוי נבחר בקפידה, ומאחורי כל פרט בכרזה עומדות מחשבה ומשמעות, שמועדו להעביר לצופה את המסר. התווית נוצרה כחלק נפרד מהכרזה וחוברה אליה בתהליך המדמה תפירה.
הדפסה על קאפה, שילוב של תווית מודפסת על בד כותנה | 2011
״11 – שם זמני״ הינה תערוכת פרוייקט הגמר של לימודי התואר הראשון של רונלי, אותם למדה ב״סמינר הקיבוצים | החוג לטכנולוגיה ואומנויות״.
התערוכה מציגה 11 כרזות בנושא ה״חסר״, התערוכה נוצרה בשנה ה-11 לאסון המסוקים בה איבדה את אחיה, ירון צופיוף ז״ל באסון המסוקים. דימויי הכרזות מעלים רגשות, תחושות וזיכרונות הנצורים פנימה.
בתערוכה נוצרו 11 כרזות, שמייצגות 11 נושאים שונים שעלו במהלך 11 שנים של געגוע. חלק מנושאי הכרזות מהוות חיבור והזדהות אצל הצופה מתוך תחושת חסר אישי או אובדן אישי – לאו דווקא מוות – ונגע בצופה.
הכרזות מודפסות על פח מגלוון בגודל 100/70 כל אחת, מחוברות עם חוט ברזל ותלויית מהתקרה. הפח הזכיר ליוצרת את הפח של המסוק, והתלייה נותנת תחושה של חוסר איזון ויציבות.
בין הכרזות ניתן לפגוש נושאים שונים: צבא, בכי, כאב, מה שנשאר, אבא, אמא, תקווה, זיכרון, חרדה, גורל, ירון.
התערוכה הציגה בתערוכת הגמר של המכללה וב״יד לבנים״ בת-ים | 2008
בתמונה: צילום של מיכאל קרמר, צלם עיתונות. בתצלום – ליל ייצור ארונות הקבורה לאחר אסון המסוקים בשנת 1997 בו נהרגו 73 חיילים.
עיבוד שלי לכרזה שמדברת על גיבור – ומייצגת את תעשיית המוות – כל חייל שנהרג הוא גיבור לאותו הרגע – כולם זוכרים אותו, מדברים עליו… עד שמגיע גיבור אחר שתופס את מקומו והגיבור הופך לנחלת המשפחה בעיקר. הכרזה מייצגת תעשייה אכזרית של מוות תעשייה של גיבורים.
מחכה ליום שהכרזה הזו כבר לא תהיה רלוונטית יותר 
והגיבורים יהיו רק סופרמן וספיידרמן…
